אחת הטענות שתפסה לה אחיזה לאחרונה בהקשר של דה-קרמיניליזיציה ולגליזציה של סם הקנאביס היא הטענה בדבר "מזעור נזקים". כשטענה זו נשמעת מפי הלובי של משתמשי סם הקנאביס ותעשיית הקנאביס, אז היא די צפויה, אבל כשהטענה נשמעת מפיהם של אנשי מקצוע, אז הדבר, עם כל הכבוד, מעורר תמיהה.
הטיעון הוא שעל מנת לטפל כביכול בנזקי השימוש בסם הקנאביס, יש להגדיל את המודעות של המשתמשים לנזקים ולעודדם לקבל טיפול במקום לחשוש מה"סטיגמה" או מהענישה הפלילית, דבר שאפשר (או כדאי) לעשותו "רק" עם דה-קרמיניליזציה ו/או לגליזציה של הסם. באותה נשימה יש אף הטוענים כי המאבק בשימוש בסם הקנאביס "נכשל" כי שיעורי השימוש "רק עולים", ולכן יש לאמץ "גישה חדשה" ברוח הנ"ל המכירה "במציאות" הקיימת של שימוש נרחב בסם.
הטיעון מוטעה לחלוטין וכך גם ההנחה הסמויה מאחוריו. ראשית, בטיעון האמור קיים כשל בסיסי, הנובע מאי הבנת ייעודו הראשון במעלה של כל מעשה חקיקה - חינוך הציבור לדרך התנהגות נורמטיבית ראויה.
דה קרמיניליזציה (וקל וחומר לגליזציה) של השימוש בסם משדר לציבור הרחב מסר אחד ברור – השתמשו בסם ללא חשש. בהתאם, כל ניסיון להצמיד "הסברה" או "חינוך" ביחס לנזקים, בד בבד עם שינוי יסודי ביחס החוק כלפי השימוש בסם, נדון לכישלון מראש. הציבור יפנים את המסר הפשוט והקצר הטמון בעצם שינוי החוק ולא את ההסברים המסובכים יחסית בדבר סיכוי "תיאורטי" ל"מחלה נפשית" או "התמכרות" או נזקים "תיאורטיים" אחרים. הנטייה הטבעית של בני האדם, בדגש על הצעירים ובני הנוער, היא שאם המחוקק מתיר את השימוש בסם, אז הנזקים והסכנות "לא יקרו לי", כך שמשתלם לקחת את הסיכון ה"קלוש" ממילא.
המדיקליזציה של הקנאביס יצרה תחושה מוטעית כאילו הסם הוא "תרופה". הדבר הפחית את הרתיעה והחשש מהשימוש בסם בעיקר של צעירים ובני נוער
יתר על כן, הכישלון צפוי במיוחד לטווח הארוך, כשאותם "הסברה" ו"חינוך" יפחתו עם חלוף הזמן, כפי שבסופו של דבר יתרחש בוודאות (בשל מחסור במשאבים ו/או שינוי סדרי עדיפות), במיוחד בישראל בה הנטייה היא לחשיבה לטווח קצר ללא יכולת התמדה.
מחקרים מוכיחים שישנן שתי סיבות מרכזיות המרתיעות את הציבור מפני שימוש בסם. הראשונה – חשש בריאותי. השנייה – חשש מאי החוקיות והסטיגמה הפלילית.
כפי שאפרט בהמשך, החשש הבריאותי כורסם באופן משמעותי בעשור האחרון. התוצאה היא שהמחסום העיקרי האחרון, שנשאר להגן על הציבור הרחב, בבחינת "האצבע של הילד בסכר", הוא "מחסום" אי החוקיות של השימוש בסם. במקרה של ביטול ההפללה/ לגליזציה, יוסר המחסום האחרון הנ"ל והתוצאה תהיה חמורה ביותר.
שנית, יש לבחון את הנחת יסוד כי הפללת המשתמשים "נכשלה", שהרי שיעורי השימוש בסם הקנאביס (בעולם המערבי ולרבות בישראל) עלו בשנים האחרונות. הנתון בדבר עלייה בהיקפי השימוש במרבית העולם המערבי הוא נכון, אולם הטעות היסודית בטיעון היא כי שיעורי השימוש עלו "בשל" הפללת המשתמשים.
שיעורי השימוש עלו ממספר סיבות, אבל אלו אינן קשורות כלל להפללת משתמשים. קצרה היריעה מלהיכנס לעומק הדברים, אבל אציין את העיקריות על קצה המזלג. הסיבה העיקרית היא המדיקליזציה של סם הקנאביס, שיצרה תחושה מוטעית כאילו הסם הוא "תרופה". הדבר הפחית את הרתיעה והחשש מהשימוש בסם (בעיקר של צעירים ובני נוער). יתר על כן, מדיקליזציה הובילה להקמת תעשיית קנאביס לצרכים רפואיים, המשווקת את "מוצריה" בדרך של מירוק ("גרינווש") של השימוש בסם, כפי שניתן לראות באתרי אינטרנט מובילים בישראל.
זה ההסבר המרכזי לקפיצה בנתוני השימוש בסם ישראל (כמו גם בעולם המערבי) בסקר משנת 2016 לעומת נתוני סקר 2009, דהיינו לאחר שהמדיקליזציה קיבלה תאוצה משמעותית בישראל (משנת 2010 ואילך).
סיבות נוספות לעלייה בהיקפי שימוש הן השימוש הנרחב באינטרנט וברשתות החברתיות בעשור האחרון, המשמשים במה נרחבת לשיח רדוד ושטחי, רווי בטעויות (ואף הטעיות) של דעות המעודדות שימוש בקנאביס. לצד זאת, קיים גם השינוי העמוק באופן התפיסה המערבית, המעלה על נס את הפרט וזכויותיו. התוצאה היא הקצנה מעוותת של זכות האדם על גופו (הזכות "להתמסטל"), דבר שהוא מופרך כשמדובר בסם ממכר ופסיכואקטיבי.
לסיום, התחושה היא שאותם בעלי מקצוע, המצדיקים את שינוי החוק לעניין השימוש בסם לטובת "מזעור הנזקים", רואים לנגד עיניהם, באופן טבעי, את האלפים המגיעים לטיפול בשל נזקי השימוש, אבל אינם רואים את אותם מיליונים שאינם משתמשים בסם מפאת אי חוקיות השימוש בו. מכאן, גם הניסיון של אותם בעלי מקצוע "להגן" על המשתמשים, דבר שיעלה במחיר יקר מאד של עידוד אחרים, רבים פי כמה וכמה, שאינם משתמשים כיום, להצטרף למשתמשים.
כלל בסיסי המנחה את עולם הרפואה הוא "קודם אל תגרום נזק". דה-קרמיניליזיציה ולגליזציה של סם הקנאביס למען "מזעור נזקים" סותרות כלל זה. מי שרוצה למזער נזקים חייב להתנגד להן
התוצאה היחידה של דה קרמיניליזציה/ לגליזציה של הסם בשם המטרה של "מזעור נזקים" תהיה צריכה מוגברת של הסם, ובהתאם התרחבות התחלואה הנלווית לשימוש: הפרעות נפשיות, התמכרות, פגיעות פסיכולוגיות, קוגנטיביות, בטווח הארוך - מחלות במערכות הנשימה, שבץ מוחי ואף סרטן וכו'.
לא לחינם, בכל המקומות בעולם שאימצו ליגליזציה של הסם, חלה עלייה משמעותית בשימוש. בקולורדו עלייה של 42% בתוך חמש שנים (בקרב בני 18 ומעלה). גם בקנדה - בה יישמו את טענת "מזעור הנזקים" באמצעות חינוך והסברה על נזקי הסם חודשים רבים לפני יישום החוק - דווח על עלייה בשימוש בשיעור של 13% (בקרב בני 18 ומעלה) בתוך השנה הראשונה(!) בלבד לאחר הלגליזציה, עלייה שנמשכה גם בשנה השנייה.
בניגוד לקנדה או קולורדו, סביר להניח שבישראל העלייה בשימוש תהיה אף משמעותית יותר, בשל המנטליות החמה והסחבקיות האופיינית, היוצרת לחץ חברתי מעוות לפיו מי שאינו משתמש הוא חריג, שאף זוכה לכינוי גנאי ("סאחי").
כלל בסיסי המנחה את עולם הרפואה הוא "קודם אל תגרום נזק". דה-קרמיניליזציה/ לגליזציה למען "מזעור נזקים" סותרות כלל זה. מי שרוצה למזער נזקים חייב להתנגד לדה-קרמיניליזציה/ לגליזציה של סם הקנאביס.
הכתוב הוא עו"ד, יו"ר התנועה להגנת הציבור מנגע הסמים (ע"ר)